Vayedaber

Shabbath

Daf 39b

רִבִּי חוּנָה מִשְׁתָּעֵי הָדֵין עוֹבָדָא. חַד גִּיּוּר הֲוָה אִיסְטְרוֹלוֹגוֹס. חַד זְמַן אֲתַא בָּעֵי מֵיפּוּק. אֲמַר. כְּדוֹן נָֽפְקִין. חָזַר וָמַר. כְּלוּם אִידַבְקָת בְּהָדָא אוּמְתָא קַדִּישְׁתָּא לָא לָמֶפְרוֹשׁ מִן אִילֵּין מִילַּייָא. נֵיפּוּק עַל שְׁמֵיהּ דְּבָרְייָן. 39b קְרִיב לְמַכְסָה וְהַב לֵהּ חַמְרָא וְאָֽכְלָה. מָאן גָּרַם לֵיהּ דְּיִפּוֹל. בְּגִין דְּהִרְהֵר. מָאן גָּרַם לֵיהּ דְּאִישְׁתֵּיזִיב. בְּגִין דְּאִיתְרְחֶץ עַל בָּרְייֵהּ.

Traduction

R. Houna raconte le fait suivant: il arriva un jour à un prosélyte, qui était astrologue, de vouloir sortir, en se disant que, d’après ses vues, c’est dangereux; puis il se reprit et dit: me serais-je affilié à cette nation sainte, sans vouloir me détacher de mes anciennes erreurs? Sortons donc au nom du Créateur! En arrivant au carrefour dangereux des bêtes fauves, il leur livra un âne, et échappa à ce péril. Qu’est-ce qui avait failli être la cause de sa chute? La pensée qu’il en avait eue; et comment échappa-t-il? Par la confiance qu’il manifesta en son créateur.

Pnei Moshe non traduit

מישתעי. סיפר זה המעשה גר אחד שהיה חוזה כוכבים ופעם אחד היה רוצה לצאת לדרכו ואמר וכי עכשיו טוב הוא לצאת כפי אשר ראה בחכמת הכוכבים שלו שאינה שעה טובה והיה נמנע מלצאת חזר ואמר וכי כלום נתדבקתי בזו האומה הקדושה לא להיות פרוש מאלה הדברים שלא לנחש ולעונן א''כ נצא ונסמוך על שם הבורא ברוך הוא וכשהיה בדרך היה קרוב להיות נשחט ונאכל מחיה רעה אחת ונתן לו החמור שלו ואכלה ומתוך כך ניצל וברח לו ומי גרם לו שיפול ויבא לידי סכנה בשביל שהרהר לילך אחר נחש ומי גרם לו שניצל בשביל שחזר בו ובטח על בוראו והלך בדרך:

אָמַר רִבִּי לֵוִי. כָּל הַמְנַחֵשׁ סוֹפוֹ לָבוֹא עָלָיו. וּמַה טַעַם. כִּ֤י לֹא נַ֙חַשׁ֙ בְּיַֽעֲקֹ֔ב. כִּי לוֹ נַחַשׁ. אָמַר רִבִּי אָחָא בַּר זְעִירָא. כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ מְנַחֵשׁ מְחִיצָתוֹ לִפְנִים כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. וּמַה טַעַם. כָּֽעֵ֗ת יֵֽאָמֵ֤ר לְיַֽעֲקֹב֙ וּֽלְיִשְׂרָאֵ֔ל מַה פָּעַ֖ל אֵֽל: אָמַר רִבִּי חֲנִינָא בְרֵיהּ דְּרִבִּי אַבָּהוּ. כִּבְחֲצִי יָמָיו שֶׁל עוֹלָם הָיָה אוֹתוֹ רָשָׁע עוֹמֵד. מַה טַעַמֵיהּ. כָּֽעֵ֗ת יֵֽאָמֵ֤ר לְיַֽעֲקֹב֙ וּֽלְיִשְׂרָאֵ֔ל מַה פָּעַ֖ל אֵֽל: אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר. עֲתִידָה בַת קוֹל לִהְיוֹת מְפוֹצֶצֶת בְּאֳהָלֵי צַדִּיקִים וְאוֹמֶרֶת. כָּל מִי שֶׁפָּעַל עִם אֵל יָבוֹא וְיִטּוּל שְׂכָרוֹ. רִבִּי בֶרֶכְיָה בְשֵׁם רִבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא. עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת מְחִיצָתָן שֶׁלַּצַּדִּיקִים לִפְנִים מִמְחִיצָתָן שֶׁלְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שׁוֹאֲלִין אוֹתָן וְאוֹמְרִים לָהֶן. מַה פָּעַ֖ל אֵֽל: מַה הוֹרָה לָכֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר רִבִּי לֵוִי בַּר חַיוּתָא. וְלֹא כְבָר עָשָׂה כֵן בְּעוֹלָם הַזֶּה. הַהוּא דִכְתִיב עָנֵ֣ה נְבוּכַדְנֶצַּר וְאָמַ֗ר הָֽא אֲנָ֙ה חָזֵי גּוּבְרִ֣ין אַרְבְּעָ֗ה שְׁרַיִין מַהְלְכִ֣ין בְּגֽוֹא נוּרָ֔א וַֽחֲב֖ל לָֽא אִיתַ֣י בְּה֑וֹן. וּמַה תַלְמוּד לוֹמַר וַֽחֲב֖ל לָֽא אִיתַ֣י בְּה֑וֹן. אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ סְרִיסִים וְנִתְרַפּוּ. וְרֵיוֵיהּ דִּי קַדְמִיתָה אֵין כָּתוּב כָּאן. אֶלָּא וְרֵיוֵיהּ דִּ֣י רְבִיעָאָ֔ה. הֵן הָיוּ מְכַבְּשִׁין לָפָנָיו אֶת הָאוֹר. דָּמֵי לְבַר אֱלָהִֽין: אָמַר רְאוּבֵן. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יָרַד מַלְאָךְ וּסְטָרוֹ לְהַהוּא רְשִׁיעָא עַל פִּיו. אֲמַר לֵיהּ. תַּקֵּין מִילֶּיךָ. וּבַר אִית לֵיהּ. חָזַר וָמַר. בְּרִ֤יךְ אֱלָֽהֲהוֹן֙ דִּֽי שַׁדְרַ֤ךְ מֵישַׁךְ֙ וַֽעֲבֵ֣ד נְג֔וֹ. דִּי שְׁלַה בְּרֵיהּ לֵית כְּתִיב כָּאן. אֶלָּא דִּֽי שְׁלַ֤ח מַלְֽאֲכֵהּ֙ וְשֵׁיזִיב לְעַבְד֔וֹהִי דִּ֥י הִתְרְחִיצוּ עֲל֑וֹהִי.

Traduction

On dit à ce propos: tous ceux qui se livrent aux pronostics finiront par en être victime (283)B. Nedarim 32a., comme il est dit (Nb 23, 23): car il n’y a point de sortilège dans Jacob, ce que l’on peut traduire à l’inverse ''il y aura du sortilège'', en lisant wl '' à lui'' pour al '' non ''. R. Aha b. R. Zeira dit: l’âne de celui qui ne se livre pas aux sortilèges sera (dans le monde futur) plus près que les anges mêmes, selon ces mots (ibid.): dès maintenant il sera dit à Jacob et à Israël ce que Dieu a fait. R. Aha fils de R. Hanina dit: l’impie Balaam a vécu vers la moitié du temps écoulé depuis l’existence du monde jusqu’à ce moment (vers l’an 2486 de l’ère de la création), en vertu de ce même verset. R. Jérémie b. Eléazar dit: A l’avenir, on entendra une voix céleste se répandre dans les demeures des justes et dire: tous ceux qui ont agi avec Dieu (suivant sa voie) pourront venir prendre part aux récompenses dues. R. Berakhia dit au nom de R. Aba b. Cahana (284)Dans Sent. Et (Pr p. 417, les pass. Parallèles sont cités.: Dans le monde futur, les âmes des justes seront admises plus près de Dieu que les anges mêmes; et ceux-ci leur demanderont: qu’avez-vous fait de divin? Que vous a enseigné Dieu? R. Levi b. Hiyouta dit qu’il n’y a pas lieu de s’en étonner, puisque déjà dans ce bas monde on connaît des faits analogues (où l’homme est supérieur à l’ange); c’est ainsi qu’il est écrit (Dn 3, 25): Nabuchodonosor commença et dit: eh bien, je vois 4 hommes dégagés de liens, se promenant au milieu du feu, et ils n’ont aucune blessure. A quoi bon dire cette dernière observation? -C’est pour nous apprendre que ces hommes qui avaient été châtrés (ou noués), se sont trouvés déliés par ce passage au feu. Il n’est pas dit (ib.): et la figure du premier ressemblait, etc., mais ''celle du 4e''. Ils paraissaient soumettre le feu à leurs pieds, semblables à des fils de Dieu. En effet, dit R. Ruben, en ce moment un ange descendit et frappa sur la bouche du tyran, lui disant de corriger ses expressions. Il se reprit en effet et dit (ib. 28): Béni soit le Dieu de Shadrakh, Meshakh et Abd-Nego, qui a envoyé, etc. Il n’est pas dit ''qui a envoyé son fils'', mais son ange et a délivré ses serviteurs, qui se sont confiés en lui.

Pnei Moshe non traduit

כי לא נחש ביעקב. מדלא כתיב כי אין נחש קרי ביה כי לו נחש שהמנחש לו הנחש:

כעת יאמר וגו'. שמלאכי השרת ישאלו אותם מה פעל אל שהן לפנים ממחיצתן ולמי ישאלו לאשר אין לו נחש:

כבחצי. כמו קרוב לחצי ימיו של עולם היה אותו רשע בלעם מ''ט דכתיב כעת כמו העת אשר עבר יזכו לאותו יום שיאמר ליעקב וגו':

כל מי שפעל עם אל. שהיה יגע בתורה ובמצות יבוא ויטול שכרו ודריש מכעת יאמר ליעקב ולישראל דמשמע שיאמר להם איזה דבר ומה יאמר מה פעל כל מי שפעל עם אל ולהאי מ''ד ס''ל דיאמר על ישראל מפי בת קול של הקב''ה שהוא האומר ולאידך דבתריה ס''ל דמלאכי השרת הם האומרי':

ואומרין להם מה פעל אל. עכשיו מה הורה לכם הקב''ה לעשות:

ולא כבר עשה כן בעולם הזה. בשעה שניצולו חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש שהיו מהלכין בתחלה ואחר כך הלך המלאך שנשלח להצילם כדדריש וריוה די קדמיתא אין כתיב כאן אלא וריויה די רביעאה דמי לבר אלהין שהיה מהלך אחריהם:

ומה ת''ל וחבל לא איתי בהן. דה''ל למיכתב לית בהין אלא מלמד שהיו סריסים בתחלה ונתרפאו עכשיו אף מזה וזהו לא איתי בהון לא נמצא מה שהיה בהן בתחלה. ואיידי דמייתי להאי קרא דריש ליה לכוליה:

הן היו מכבשין לפניו את האור. המלאך ירד להצילם והן לא היו צריכין לו שזכותם וצדקתם הלך לפניהן והיו מכבין ומכבשין לפני המלאך את האור שהרי אחריהם היה נראה:

באותה שעה. שאמר דמי לבר אלהין. ירד מלאך וסטרו לההוא רשיעא על פיו וא''ל תקין מילך וכי בר אית ליה לאלהים חזר ואמר אח''כ בריך אלההון וגו' ולא אמר די שלח בריה אלא די שלח מלאכיה ושיזיב לעבדוהי די התרחוצו עליה בלחודיה והודה שאין עוד אלהים מלבדו:

הדרן עלך פרק במה אשה

Shabbath

Daf 40a

משנה: כְּלָל גָּדוֹל אָֽמְרוּ בַשַּׁבָּת. כָּל הַשּׁוֹכֵחַ עִיקַּר שַׁבָּת וְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. וְהַיּוֹדֵעַ עִיקַּר שַׁבָּת וְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה חַייָב עַל כָּל שַׁבָּת וְשַׁבָּת. וְהַיּוֹדֵעַ שֶׁהוּא שַׁבָּת וְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה חַייָב עַל כָּל מְלָאכָה וּמְלָאכָה. 40a הָעוֹשֶׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה מֵעֵין מְלָאכָה אַחַת אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת:

Traduction

Il est une grande règle (générale) au sujet du Shabat: celui qui oublie tout le principe de la loi du Shabat, et a opéré plusieurs travaux en plusieurs samedis ne doit qu’un sacrifice de péché. Celui qui connaît le principe de la loi shabatique (sans détails) et a opéré plusieurs travaux en plusieurs samedis, est répréhensible, pour chaque jour (pendant la durée duquel on a oublié la solennité). Lorsqu’on sait qu’en ce jour c’est le Shabat, et que malgré cela on se livre chaque fois à de nombreux travaux, on est blâmable pour chaque travail capital. Celui qui accomplit plusieurs actions faisant partie d’une même sorte de travaux, ne doit qu’un sacrifice de péché.

Pnei Moshe non traduit

מתני' כלל גדול אמרו בשבת. בגמרא קאמר דהא דקרי ליה כלל גדול משום דגדול שבת משביעית דאלו שבת איתא בין בתלוש בין במחובר ושביעית ליתא בתלוש אלא במחובר:

כל השוכח עיקר שבת. בין שהיה לו ידיעה מעיקרא מעיקר שבת ושכחה עכשיו שכסבור שלא נצטוו ישראל על השבת ובין שהיתה שכוחה ממנו בתחלה ולא ידע כלל מעיקר שבת כגון תינוק שנשבה בין העכו''ם או גר שנתגייר לבין העכו''ם וכגון קטן שמטבילין אותו על דעת ב''ד וא''צ להודיעו מן המצות:

ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת. על כולן משום דכולה חדא שגגה היא וילפינן לה מקרא דכתיב ושמרו בני ישראל את השבת וכתיב את שבתותי תשמרו דמקרא קמא משמע שמירה אחת לכל שבת ושבת ומקרא בתרא משמע שמירה אחת לשבתות הרבה. ומסתברא דקרא בתרא קאי על האי גוונא דלא ידע מעיקר שבת וכל השבתות אצלו חדא שגגה וחייב אחת על שבתות הרבה. וקרא קמא קאי על אידך בבא דבתריה שחייב על כל שבת ושבת:

היודע עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתו' הרבה. בשגגת שבת שכסבור היה שהיום חול אבל ידע שמלאכות אלו אסורין בשבת:

חייב על כל שבת ושבת. שכל שבת ושבת שגגה בפני עצמה היא ואפילו לא נודע לו בינתיים מפני שהימים שבין שבת לשבת הרי הן כידיעה לחלק מיהו אינו חייב על כל מלאכה ומלאכה של כל שבת ושבת שהרי אין כאן שגגת מלאכות וכל מה שעשה בכל שבת בשגגה אחת של שבת עשה:

והיודע שהוא שבת. היום ועשה מלאכות הרבה בשגגת מלאכות שלא ידע שאלו המלאכות אסורות וכך עשה בשבתות הרבה:

חייב על כל מלאכה ומלאכה. של כל שבת ושבת. לפי חשבון המלאכות שעשה בכל שבת כך הוא מביא חטאות על כל שבת ושבת ואף על פי שבענין שגגת מלאכות אין מקום לומר הימים שבינתיים הוון ידועה לחלק שהרי נעלם ממנו איסורן ועד שילמוד לידע שהן מלאכות אסורות מ''מ אמרינן דשבתות כגופין מחולקין דמיין והלכך חייב על כל מלאכה ומלאכה של כל שבת ושבת:

העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת. אפי' הן כולן אבות כגון שזרע ונטע והבריך והרכיב וזמר שכל אלו אבות מלאכות הן ומענין מלאכה אחת לפי שהכל ענין אחד הוא שלהצמיח הדבר הוא נתכוין:

אינו חיוב אלא חטאת אחת. על כולן וכן אם עשה האב עם התולדות שלו אינו חייב אלא אחת דאין חילוק מלאכות לחטאות אא''כ המלאכות חלוקין הן זה מזה שכל א' וא' ענין בפ''ע הוא:

הלכה: כְּלָל גָּדוֹל אָֽמְרוּ בַשַּׁבָּת כול'. מָהוּ גָדוֹל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. שֶׁהוּא גָדוֹל מִכְּלָל שְׁבִיעִית. שֶׁהַשַּׁבָּת חָלָה עַל הָכֹּל וּשְׁבִיעִית אֵינָהּ חָלָה אֶלָּא עַל עֲבוֹדַת הָאָרֶץ בִּלְבַד. תַּמָּן תַּנִּינָן. כְּלָל גָּדוֹל אָֽמְרוּ בַּשְּׁבִיעִית. מָהוּ כְּלָל גָדוֹל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. שֶׁהוּא גָדוֹל מִכְּלָל מַעְשְׂרוֹת. שֶׁהַשְּׁבִיעִית חָלָה בֵין עַל אוֹכְלֵי אָדָם בֵּין עַל אוֹכְלֵי בְהֵמָה. וּמַעְשְׂרוֹת אֵינָן חָלִין אֶלָּא עַל אוֹכְלֵי אָדָם בִּלְבַד. תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא. כְּלָל גָּדוֹל אָֽמְרוּ בְמַעְשְׂרוֹת. מָהוּ כְּלָל גָדוֹל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. שֶׁהוּא גָדוֹל מִכְּלָל פֵּיאָה. שֶׁהַמַּעְשְׂרוֹת חָלִין בֵּין עַל דָּבָר שֶׁמַּכְנִסוֹ לְקִיּוּם וּבֵין עַל דָּבָר שֶׁאֵין מַכְנִיסוֹ לְקִיּוּם. וּפֵיאָה אֵינָהּ חָלָה אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁמַּכְנִיסוֹ לְקִיּוּם. וְאִית דְבָעֵי מֵימַר. מָהוּ גָדוֹל. מִיכָּן שֶׁיֵּשׁ לְמַטָּה מִמֶּנּוּ.

Traduction

En quoi consiste cette grandeur de la règle? C’est que, dit R. Yossé b. R. Aboun, elle est au-dessus de la règle pour la 7e année de repos, en ce que le repos shabatique concerne tout, tandis que la règle du repos agraire ne s’applique qu’à l’agriculture. -Mais on a enseigné ailleurs avoir dit une grande règle (285)(Sheviit 7, 1). pour la 7e année agraire? -En quoi est-elle supérieure? - Elle est au-dessus de la règle relative aux dîmes, en ce que la règle pour le repos agraire concerne toutes les croissances de la terre, servant soit aux hommes, soit aux animaux, tandis que les dîmes doivent être prélevées seulement sur ce que mangent les hommes. -Mais b. Kappara n’a-t-il pas enseigné qu’on appelle aussi supérieure la règle des dîmes? -La supériorité consiste, dit R. Aboun, à dépasser la loi de pea (angle dû aux pauvres); car la dîme est également due sur les produits que l’on entre en grange pour les conserver, comme sur ceux que l’on ne conserve pas; tandis que la loi de pea s’applique seulement à ce que l’on conservera. Selon une autre interprétation, le mot grand indique seulement qu’il y a de plus petites règles.

Pnei Moshe non traduit

גמ' מהו כלל גדול. מפני מה שנה התנא כאן גדול. ומפרש ר' יוסי בר' בון מפני שהוא גדול יותר מכלל ששנה בשביעית בריש פ''ז ולקמיה מפרש לה מפני מה שנה התם נמי כלל גדול:

שהשבת חלה. איסור מלאכות שלה על הכל בין בתלוש בין במחובר ואילו שביעית אינו חלה האיסור מלאכות שלה אלא על עבודת הארץ בלבד כדכתיב לא תזרעו וגו' שאינו אלא במלאכת מחובר. ובשביעית דתני כלל גדול מפני שהוא גדול מכלל שנשנה במעשרות כדמפרש ואזיל:

ותני בר קפרא. בברייתא דיליה גם במעשרות כלל גדול משום שהוא גדול מכלל שנא' בפיאה שהמעשרות חלין וכו' כדתנן בפ''ק דמעשרות ואלו פיאה אינה נוהגת אלא בדבר שהוא מכניסו לקיום למעוטי ירק כדתנן בפ''ק דפיאה:

ואית דבעי מימר. דהיינו טעמא דקתני כלל גדול דמכאן שיש כלל למטה ממנו כדתנן לקמן בפרקין ועוד כלל אחר אמרו וכו' וזה אינו כולל הרבה כמו זה הכלל וקראו גדול וכן במעשרות לבר קפרא דתני התם נמי במתני' עצמה ועוד כלל אחר אמרו כל שתחלתו אוכל וכו' ואינו אלא לזה והכלל הראשון כולל ג' דברים:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source